עומדת על גשר עזריאלי
המחבר בינו לבין הקריה
מרגישה את הרעידות
של הצועדים עליו, עוברות
מכפות רגלי ודרך כל גופי
רוב החוצים אותו חיילים
בדיוק כמוני.
לפני מספר ימים
התאבדה חיילת, ממש מגשר זה
אני תוהה איך לא מפריע לאף אחד
לצעוד מעליה.
אני תוהה איך היה לה אומץ לקפוץ
הרי מכאן זה לא נראה מספיק גבוה
או שאולי לכולם כן?
אני צריכה משהו בטוח יותר
מוות בהבטחה.
לדעת שאקפוץ ולא יהיה מה שיציל
אותי, ממש כמו אותה.
מספרים שהיא השאירה מכתב
בו אמרה שזה בגלל אהבה נכזבת
חבל שלא הצלתי אותה
הרי חוויתי כ"כ הרבה אכזבות בחיי
ועברתי אותם, זו לא סיבה להתאבד,
זו התאבדות מבוזבזת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.