סלחו לי על הטעות בפזמון.
2007
תקופת בלבול,
מהולה בזלזול
מתדפקת על דלתי.
שעון חול, תפוחים בזול,
וזכרון אחד בהול.
אז את ניגשת,
בדמיוני מבקשת-
צלצול;
ניצב על דלת,
לא זקוק לשלט,
הדרך אל האושר.
אבל הנחש מחכה כבלש
ממתין לשעות הכושר.
ואז את אומרת,
בדמיוני משחררת,
אהבה.
בדיוק כשחשבנו,
בדיוק כשהאמנו,
את חזרת, ואמרת.
ריגושים זולים של עצב,
תזוזת איברים לקצב.
וילד אחד,
כזה מיוחד
לא ויתר
לא מיהר.
בדיוק כשחשבנו,
בדיוק כשהאמנו,
את חזרת, ואמרת.
שוב חוזר הקיובייס :) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.