הנה אני (בתמונה) איש קטן
מקופל לבדי בתוך עגלת סופרמרקט
ומחליק בין גופי הקירור הארוכים של הבשר
אני איש אמיתי!
(ובטלפון בבוקר)
"ראיתי אותך רץ בעיר
רציתי לתפוס אותך,
נחרדתי אימים
חשבתי שקרה לך משהו.
רצתי אחריך
אתה בסדר?
לאן אתה רץ?
אני אוהבת אותך עכשיו
בוא נלך מכאן"
(בקצה הצוק יום אחר כך)
קודם כל,
חוסר סדר
ואז
המקריות של הרוח בשערך
והרוח המקפיאה את צווארי
הפחד מהמוות הופך לרצון מאושר,
הכל כמו במהירות עפעף
נפתח-נסגר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|