פארות העץ שבגני
שומעות הרוח
שומעות אותי
והיכן אותם פרחים
רק עלים ועלים
נושאות הרוח אותי איתן
לאן..?
לאן?
לכאן
לאותו מקום לא זז מתחתית הבור
כאן, אולי פעם יהיה טוב
אם לא נקווה לא נצליח לאהוב
לאן..?
לאן?
לאן עוד אצטרך ועד לאן להביע רגשותיי
כדי שתבין אני אותך אוהבת
עד לאן..?
לאן?
במעגל שלא נגמר
גם אם בקטן זה לא נגמר לא עובר
הנצח לא נמדד בזמן
לעולם לא אשבר.
פארות העץ שבגני
שומעות הרוח
שומעות אותי
מהלכת בשדות חיטה
מתגלגלת אל הלא נודע
לאן?
אל הלא נודע.
אל הלא נודע שלא תדע שלא אדע שאם ידע הוא יהיה המיודע האמיתי
שיודע זה לא אמיתי.
זה לא אמיתי.. לא לא לא לא אמיתי...
נושרת עם עלים
עורי הופך גוונים
מירוקת של ירוק
אל צהוב חלמון כחוק.
כמו נופלת אל מים
עם תנינים רעבים
כמו הולכת לאיבוד
בין אינספור צללים
קודרים, אני נמשכת כמגנט אליך
ולא יכולה ולא אוכל להמשיך בלעדיך.
עלי העץ על פארותיו נושרים איתי עליו. |
