בילדותי עברתי טראומה,
קשה ולא טובה.
הדחתי, דחיתי ולא הבנתי
היום אני מבינה,
ואני לא יכולה להביא דוגמא...
כל הזמן על זה אני חושבת,
מתעסקת, בוחנת.
מתחילה להבין את ההשפעה
שזו עשתה על חיי.
על האופי, על הרגש,
על הכאב, על הצעקות,
וכל הבכיות.
הייתי טיפשה, אז כשהייתי קטנה.
כבת 10 סה"כ אבל עדיין לא הייתה לי הבנה.
היום אני מבינה,
אבל את המילה של מה שקרא לי אני לא יכולה לבטא,
להגיד, רק לקרוא לזה המקרה
לא בשם של זה.
השם שאני יכולה לבטא,
אך לחשוב שלי זה קרא זה בלתי אפשרי,
כיצד תמיד חייתי באשליה
שזה קרה וזה לא נורא.
אולי יום אחד אני אוכל לבטא את המילה הנוראה מכל,
את המילה שאותה למקרה אני לא מקשרת,
שרק לאחרונה הבנתי את משמעותה....