יכולת הקריאה היא התכונה הראשונה שמאבדים כשמתים
(לפי סאראמאגו, "שנת מותו של ריקרדו ריש")
עוד מעט לא אהיה
אלא צל ארוך, עיוור לשירתי
ההולכת נשוכת קרסוליים
ואין הד עונה
למילים המתבקעות על שפתיה.
רק נשרי הצוקים הגבוהים
צווחים אחריה
שירה
משוגעת.
שאלוני בנות-השיר:
הן מבשרי הסוף
לא ידברו בשיבחה.
גם הקורא הנבון בוודאי
ישלח בה את חרון-אפו.
ואתה, מה?
- הניחוה. שלי ושלכם
שלה הוא. וכבר
מילותיה הן סימנים שחורים
אשר לא יתפרשו עוד
לנגד עיניי
ואני
בצעקה האחרונה
אבוא עירום אל דלותי
להתעטף בכל החסר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.