סיפור+ שיר- מתוך הופעה בעמיר ((23.12.2006
(אני יודע שזה יצא קצת ארוך אבל תשמעו עד הסוף... נראה לי שזה
ישתלם...)
קורנפלקס- (סיפור)
קורא (כ"כ יפה): אילן
אני שוכב במיטה מנדנד את רגל ימין
זה תמיד עוזר להרדם...
איך תמיד לפני השינה באות כל המחשבות הכי חשובות ביום
ולא נותנות לישון.
מנגינת הפתיח שלחדשות הלילה סוגרת מקבץ ארוך של פרסומות
ומעידה על השעה...
לפעמים נדמה שמשדרים בכל פעם רק קצת מהתוכנית בין הפרסומות.
קולה הנעים של יונית לוי, מלטף לי את עור התוף ברכות
כמה נעים לשמוע כך על מפוני ה"גוש" מחוסרי הדיור,
על אחוזי האבטלה הגואים, ועל המדליסט הישראלי
באליפות העולם בהדלקת נודים, שנערכה הבוקר בביג'ין.
אני אף פעם לא מבין, איך מוצאים כל כך הרבה ניסוחים
לאותן ידיעות, שחוזרות על עצמן ארבע, חמש מהדרות ביום..
..היא מסיימת בכך שמחר לא יהיו גלים,
אני מתבאס
אפילו שאני עדין לא ממש גולש.
הנורה הקטנה שמהבהבת ומאשרת את נקיון הקו האווירי
בין השלט למקלט
ממאנת להבהב ואני נאלץ לקום מהמיטה
עלמנת להשכיב את ה"סילורה" הישנה והטובה לישון
"בטח הסוללות" אני חושב לעצמי
ואז משום מקום
באה המחשבה שאיתה אני יודע שסוף סוף
ארדם
כמו איזה כבש שישעשר שמזנק מעל ראשי
"איזו מחשבה... "   "איפה היית כל חיי?!, איפה?!"
ובכן:
"למה אני אף פעם,   אבל אף פעם לא מצליח למצוא איזון נכון בין
הקורנפלקס
לבין
החלב?"
"או יותר מידי קורנפלקס, או יותר מידי חלב..."
הנדנוד ברגל לאט, לאט פוסק
ראשי נשמט
ומבעד לשמיכה אני עוד מסוגל לשמוע את קולה הנעים של יונית
שר לי שיר ערש...

כמו שאני איתך (שיר)
פסתר ושירה: רועי
קולות: אילן
מפליא בסקסופון: מתן צ'פניצקי

מה נשאר מול כל הזעם הזה
מה נשאר מול כל הזוהמה?
מה נשאר מול כל הרעש הזה
מה נשאר מול הדממה?
מה נותר מול כל העצב הזה
מה נותר מלו השמחה?
מה נותר מול כל הפחד הזה
מה נותר מול הגבורה?
הלאה,
צריך ללכת הלאה
ללכת רק למעלה
ולא להיכנע
אם רק נדע ללכת
הלאה          מעלה
כמו שאני איתך...
מה ניחר הוא כל העוני הזה
מה ניכר בכל העושר המזוייף?
כמה צר בכל הצערהזה
אך מה קצר הוא כל האושר הניכסף
מה נשבר בקול הבכי הזה
מה נוצר בקול הצחוק המפוייס?
כה מוכר הוצליל הכעס הזה...
אך כה מוזר הוא צליל הרוח במפרש
הלאה,
צריך ללכת הלאה
ללכת רק למעלה
ולא להיכנע
אם רק נדע ללכת
הלאה       מעלה
כמו שאני איתך...
מה נקשר בכל הרגש הזה?
לא נגמר גם במרחק
מה יושר על כל היופי הזה?
חיוך שלא נמחק...
הלאה...