New Stage - Go To Main Page


ולכל מקום שאליו בחרתי לברוח
זה רדף אותי כמו סופת הוריקן
שרק אני יכולתי לראות,
אומרים שמבחוץ הנוף יפה יותר
ופתוח.
ותרם מצאתי לאן אוכל לרוץ
כדי להסתתר מעצמי.

אתמול לפנות בוקר הצלחתי להישען שעות על צד שמאל,
וכמה איברים השתתקו והרגשתי כמו נמלים.
אולי זה אומר שאני קצת מתעוררת.

לא מאמינים לי יותר
כמו ילד קטן שצועק ומיילל בלי דמעות
ונותרתי באוויר,
לא כמו שממת מדבר
ולא כמו ים גואה.

האם פחד מרגיש כמו דקירות?
ואהבה זה כימיקלים של חוסר איזון מוחי?
לא הכרתי את אלו עדיין

וכבר שנים שאני לא מתגעגעת לאף אדם.



14.1.07



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/1/07 1:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויקטוריה קרוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה