למען האמת משקרים, לא לחינם.
אולם מצאתי הרגל זה רק אצל בניי האדם.
המשחק הזה שאנו משחקים נקרא חיים
יש בו מהמון שלבים, המון סיכויים
שהמשחק יגמר ולא יהיה אני יותר.
(האושר כביכול סורר)
אתה מלגלג הרבה והרבה בורר
על מה שנאמר מפי האחר,
וזהו טבע האדם -
פשוט ותם,
לא יאמין ככה סתם.
(והאושר כביכול סורר)
אני בז רבות ורבות בוזז
את הזכות הטבעית לכם להגיד
ומסתכל עלייכם כעז.
כנראה שזוהי מערכת יחסים בנפילה
כנראה שאיתכם זה כמו עם אישה,
לא מוצא את עמק השווה
ממש וקשה להחליט מה מכוער ומה יפה.
השלבים נהיים יותר ויותר קשים
ובהף עפעף יכול להיות שמהמשחק אני עף,
זה עניין שצפוי לא הולך איתו יד ביד
זה לא משו קבוע כזה שמחזיק לעד,
לא צפוי מה שמבשל לנו הגד.
הרבה טעם יש במרירות ובכל זאת שונא,
והרבה טעם יש במתיקות אבל זה שונה.
(והמתוק כביכול הוא מתוק?)
...
אני צועק עליו שתוק!
תן לאחר לדבר, אז מה אם קוראים לך מתוק.
תקופה בלויה שנראית לעין בלתי מזויינת
תקופה ממש נאה ונוצצת.
תעזבו אותי
תעזוב אותי.
קשה להבחין בין אושר לאושר
ויש את אלה שהם מתוך העושר
ויש את אלה שהם מוך החוסר
קשה.
כמה שעצוב לי לראות
שאתם לא רואים.
האושר מעוור
ומוביל לבועת זכוכית
האושר גורר
למקום חסר תכלית.