יערית אחת / פקעות כבושות |
עוד תשכח את העלבון
שנשזר בתוכך כפקעות
כבושות בתוך עצמן,
בתהיה מתמדת אל מול
מבטי המשפל בורדים
שקשטו את גופי,
טבעו בים דמעותי,
חרצו מלמול נחמה
בדברך אלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|