אני כאן ניצב
לבדי מול עולם.
עיתים הוא איננו,
עיתים הוא קיים.
רובו ככולו - מוחי נשחק,
מעלה עשן, מעלה אבק.
ויש עתות בהם הלב מתעורר
והראש מהרהר, מתערער...
בריות רבות עוברי אורח,
חולפים על פני מבלי צורך
לעמוד כך לפתע פתאום
ולשאול אותי לשלום.
הנה גברת, הנה אדון
ואין פה כלל ריב או מדון,
רק חלל יש ותהום
וריק גדול ואיום.
שם אני שוכב
ואיתי אדם,
ואותי אוהב
ואני קיים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.