סיפור רגיש
שיעובד מאוחר יותר לרומן עם העננים

                             

גשם כחלחל נכרך סביב היא
אשוויץ מגדלת בי גושים
של חימה. של חימה דביקה

עורי מתמוטט כמעט מיד
ואז
נטרף גופי
(אין הפסקה ביניהם)
נחשים כותבים מספרים על זרועי
אני נחנקת במקלחת
עם כל הקרובים
אנחנו נושמים נשימות מגולפות,
עולים, לארץ ישראל
בכל הדרכים הנפשיות
וטלאי של אור על מצחי.
                             

"הלוואי שיכולתי לכתוב את מה שאני מרגישה עכשיו כשאני עדיין
קטנה,
כי כשאגדל אדע איך לכתוב, אבל אשכח כבר מה זה להיות קטנה."
/סילביה פלאת'