New Stage - Go To Main Page

עופר רון
/
עד שתראי רק אותי

קרבתי אל כוס הזהב
כאור מדקדק
אל שפתיי הרוצות
ויללות לי שישי קדוש
על ספסל בית הכנסת
שרו לי שבאתי לנשוק לך.

"אין מוות
 אין תופת
  אין אלוהים
   ואין קץ לבכי"
    רק את מולי.

פתאום סערה
ודמעותייך ללא סוף
כי שפתיי היו לזיכרון
כניגון לאסון
של קץ ילדותך.
לפתע למדתי שרבות הפנים לתופת.

חיפשתי אותך
לא מצאתי
מה הוא הותיר בך?
גלי לי מה הוא לקח.
שאוכל לשוב אל כוס הזהב.

עוד יום
ונגלה לי רזך
ערום
כמו שחלמת את ההרס.
נותרתי שבור
מול אדם שלא שאל
והציב מולי שבר
אהוב.

עכשיו אחבוק לך
אני
עד שלא תחלמי על הסופה
שרודפת אותך כל לילה.
עד שתראי רק אותי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/1/07 2:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עופר רון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה