חגי קמרט / במבוא גן עדן |
הלאה מהתמרור האחרון חוטי שלווה בכחול
ודממה רובצת בים של שפתיים ורודות,
בשקיפות רשת דקה רוטטת מעינוגי הימים.
אחרי הכל, נצח. רגעים נפרסים לגלקסיות של זמנים
וכל הדקות שהיו
נאספות אל ימיהן שם בבית הקברות
של הזמן הקצוב,
ואין עדיין מצבות על קבריהן.
הלאה מהתמרור האחרון עץ חי ערום בשלכת הדעת
ועוד עצים אחריו קטנים, בינוניים וגדולים. והם נושמים
את אוויר הסלעים ומדברים בשפת הדממה.
ושקט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|