הנהר הרחוק הוא המשקיף על בית נעוריי
על אהבות ישנות שהעלו אבק מזמן
ואני עומדת כאן ליד ויודעת הכל
מה קרה ומה היה אפשר למנוע
עלבונות שאי אפשר לשמוע
מים זורמים ולא חוזרים
כמו העבר שנשקף מתוך הבית
אך לא מתקיים יותר.
טיפות רבות הצטרפו לנהר מאז שעזבתי
אך הבית הוא אותו בית אימים,
בית של מכשפות ופחדים,
בית בו שוכנים רק העכברים,
ועדיין חזק ממני.
הנהר עמד כאן וראה את כל חיי,
ראה את המרירות והשנאה,
ראה את חבריי צוללים לתוכו,
מנסים למצוא מרפה לנפשם המעונה,
אך בנהר שנמצא ליד ביתי,
אין אפילו טיפת תקווה.
עולם שלם הנהר הזה מביא,
המים הנודדים יודעים הרבה יותר הרפתקאות ממני,
אך הבית שעומד מולם יודע את האימה והפחד לחלום,
בית ילדות שהזמן בו נעצר כבר לפני שנים רבות,
ואני עומדת בצילו כבר זמן רב,
למרות שהמשכתי ללכת בדרכים רבות,
ואלוהים עדי שבבית הזה,
עדיין נשמעות בלילות אנחות.