מילנה בי / לא מסוגלת |
אבל לא.
יש משהו שנשבר,
יש משהו שנגמר
וזה הכל אני, אני, אני
וזה תמיד רע, רע, רע
ואף אחד בכלל לא זוכר
את הטוב שעשיתי.
אני רותחת מזעם
מוכנה להכות נפש
מתכוננת לחמוק מן הפירצה הצרה
רק לבעוט במשהו
רק לצרוח
לקלל
ולהקל.
למזלי
זה די נגמר
כבר לא יהיה הרבה מ"אני"
ולא יגידו כמה "רע"
ולא תהיה לי בכלל סיבה לרתוח
אז למה אני עדיין
לא מסוגלת לשכוח?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|