אני חושבת שעכשיו אני לאט לאט נמחקת
נמחקת מהמציאות מהעולם פשוט מתמוססת, הולכת
כמה שניסיתי לא הצלחתי לבלוט
כל מה שניסיתי לא הצלחתי לעשות
אני עוד איזה עלה משאר העלים
אני עוד איזה נקודה שכל כך קל להעלים
אני הזמזום בראש שמציק וממנו מתעלמים
אין לי מקום מכובד בחיים
ואיך זה שתמיד אני מנסה להמשיך הלאה ולא מצליחה
מנסה להראות כלום שאני אותם לא צריכה
אבל על מי אני עובדת, מי אני אם אני לבד
מי אני אם אין מי שיחזיק את היד
האנשים שהכי היו בשבילי עכשיו אני בשבילם עוד שם על נייר
מישהו שפעם היה ועכשיו הוא נגמר
טוב שיש אנשים כאלה שבאים ואחרי זה נמחקים לא?
טוב שיש אותם כי הם תמיד נמצאים פה
אפשר למחוק אותם ואז לצייר בחזרה
כי מה לעשות אותם היא צריכה
אני מצטערת מאוד החיים האלה כבר לא בשבילי
ואני לא מחכה לאף אחד שיציל אותי
לא טוב לי לבד
ות'כלס לא איכפת באמת לאף אחד
אם אהיה או שלא מי ישים לב בכלל
מה זה משנה מתה או בבית לבד במצב רוח אומלל?
כי עכשיו לתמיד לא אהיה מי שארצה לעולם
לא אעשה שהכל יהיה מושלם
טוב די אין לי כוח יותר לבכות
אין לי כוח מישהי אחרת להיות
אני נמחקת עכשיו כי זה לא משנה
הלוואי שהמצב עכשיו היה שונה
אבל להימחק בשבילי זה הכי טוב
ככה אוכל את עצמי לסחוב
בלי שאצטרך להכריח אנשים אותי לאהוב