ובבוקר קמה לאכול
נשאר רק מהזול
הוא שם, מעשן מנטול
חושב שהוא יודע הכל
"אפשר לשאול?"
"תשאל חופשי, אבל בקול."
"איך היה אתמול?"
"מלא זיונים ואלכוהול."
"נו, היה לו גדול?"
אוף י' מטומטם י' חרגול
אני מהר מאוד מתעצבנת,
כולי מנומנמת
צועקת: "יותר אני לא אוהבת"
נשברת, בוכה, חושבת
הוא קם וסוגר את הדלת
מאוכזבת. עוזבת. אז לא אוהבת.
לא נורא, יבוא אחר מלא בלבול
נפתח דף חדש, טיול גדול בחו"ל
יביא איתו חתול
נקרא לו שאול
נעשה חגיגה נרקוד במבול
אחר כך בית במושב חסר שיכלול
אולי יקראו לו מושב מסלול
החתול יחטוף שלשול
אולי נמות בסוף העיקר, שיהיה טלטול
אקשן וחיים מעניינים
נגיע לעננים
נאהב עם שושנים
יעברו שנים
בחתונת הזהב שרשרת פנינים
נזכה לנינים
נטפל להם בכינים
נעבור לגור בהוסטל לזקנים
מסביב מלא בניינים
כבר לא חיוניים
נסתכל על החיים ונאמר:
עוד מעט הכל נגמר
היה כיף אולי קצת מר
אבל היופי עוד נשמר.
את חלומותיי קוטע החמור
חוזר, ובמילותיו יש כפור
פתאום הוא שוב יאהב ולי ימכור
מילות אהבה בסרט מלא קור
אבל אני חכמה יותר עכשיו ומלאת אור
כי את חיי, כבר החלטתי, שאסיים בתור
אל היופי שבחיים האלה, היופי השיכור.

נוט מור.