הם ישבו כך במשך מספר דקות, בוהים בקערה בלי להניד עפעף...
אבל עד שהבאנו את המצלמה הם כבר התחילו לזוז, ועקבו אחרי תנועותינו.
ואז החתולה הצבעונית, ניקיטה, קמה לרחרח קצת.
ראובן(הקרוי "פיץ" בפי אימי, ואף "פיצול"), החתול הלבן המכוסה כתמים אפורים,
הגולם האטום ביותר שהכרתי עד אז, נשאר אדיש.
רק הביט כה וכה, עוקב אחר תנועות משמעותיות בלבד.
לוני(Loonie) המסכנה, החתולה האפורה-מפוספסת-מנוקדת, לא הרהיבה עוז בנפשה
לנסות לחטוף משהו, בטחונה העצמי נמוך יותר מאיכות לוח-השידורים של ערוץ שתיים.