|
בפינות רחוב ספק חשוכה
אני מקבץ אהבות לתוך
קופסת מתכת חלודה
והן מרשרשות כמו ש
אני מרשרש
כשאת הולכת
ידעתי שאת הקץ
את הקץ אביא עלי
במילים אלסטיות
גמישות עד מידיי
פעם התאמצתי לכתוב מילים פשוטות. הייתי חורט אותן באפור, עם
מפתח על קיר בטון. והן היו לי הנצח.
מעת לעת הייתה מכסה שכבת סיד את חריצי מילותיי, והיו מתערערות
בי נשימות. אך הן היו קיימות תחת שכבת צבע דקה. ממתינות. |
|
|
-אבל לילי,
השגתי הפסקת אש
וכבשתי את
בית-ג'אלה.
לילי?
לי-לי?! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.