כמו הייתי תינוק בין
זרועותיך, אחוז בי, עד העולם
ממני והלאה
ואתה
חדרי, מהמהם לי שירי
אהבה
אוכל לישון כך לנצח,
אוכל לחלום
ואוכל גם, סוף סוף
להיות
שלי, ושלך
באתו זמן.



אצבעותיך פורטות על
מיתרי הגיטרה
מנגינה כפרית, ואני שומעת
אותם מתענגים
על מגעך
וצונחת הרחק
על רכות עשבי בר, בשמלה
דקיקה, לבנה.
המרחבים נפתחים, והם
רק
שלי
לרקוד את הצלילים
בכפות
יחפות,
אתה עמוק בשיר
ואני עמוק בתוכך.


אמץ אותי אליך, אהובי,
אל מול פנסי הרחוב
המשתקפים בשלוליות המים,
הרחובות הרטובים והאוויר
הקר יפתחו
זרועותיהם,
ונישאב רק שנינו
אל עומק הקסם,
אל הגשם
המהסס,
בו אני מרגישה שוב
את עצמי
כמו שאני מרגישה איתך.


שיקרוס הגג מעלינו,
שיתמוטטו הקירות לצדדים,
שהגשם יקפיא את העור
שהרוח תחדור,
זה לא משנה
כי אתה איתי.