במכחוליו צייר אדם,
את כל חייו.
חולף הזמן, עוברות שנים,
אך הוא שוכח להוסיף צבעים.
צייר רוחות נושבות, שורקות
מהן ברושים מתנודדים, מעבירים סוד.
הוסיף לילות מלאי בינה,
לכדי שילמדו הימים להיבנות.
צייר ענן תועה, אשר איבד דרכו
כזקן סומא המחפש מנחה,
אין עבר ולא כלי לו,
קפאו כל תקוותיו, והוא בוכה.
צייר אלוהים, במרומים שותק
והוא תמיד לאותו אדם, נושק.
והאדם, בעיניו, את ציור חייו סורק,
אוחז מכחול, ואז-
מוחק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.