החדר חם, אך בחוץ הכל בסדר.
רעשים של להבת האש, מושכים אותי מחוץ לחדר.
מבט מהיר לעבר תמונתך, מגלה בתוכי רגשי נחמה.
אני כבר לא פה איתך, גופך קופא באדמה.

כנראה, שזה היה בשבילי יותר מידי.
נראה כאילו בשבילך להיעלם זה יותר כדאי.
הפחד מתעתע בי בכל בוקר וכל לילה.
המוות ריק בלעדייך.

הערב ההוא נחקק לעד במוחי.
אני צועק ואת בבכי.
הפרנויה של הבגידה משתלטת עליי כרגיל.
שוב, המוח המעוות שלי מפעיל עליי איזה תרגיל.

הכל קרה כל כך מהר.
תוך שניות, הוא יצא ממני, האיש ה"אחר".
נפלת מהמכה, ואני לא זוכר את הכל.
ועכשיו, בגללו, את מכוסה בחול.

אמרו, שאני סתם מנסה להתחמק מעונש.
מדבר על מישהו אחר, כשכל הראיות מצביעות עליי, ולא עליו,
הכובש.
עכשיו, נראה כאילו מביטה את אליי.
תמונתך מונחת תמיד לפניי.

הייתי בכלא, וכעת מחלחל באדמה דמך האדום.
אבל אל תדאגי, עכשיו כשאת שם בגן עדן, אני עדיין משגיח עלייך
ב7 עיניים פה- מהגיהינום.