זה יכל להיגמר כך, בשיבה טובה
על כיסא נדנדה
בחצר או בגן
על המדשאה
ילד קטן,
חלוץ מגפיים, יחף רגליים
מתרוצץ.
וריח תמימות באוויר
זורח בחיוכו וקורץ.
הדברים יכלו להראות אחרת.
זה יכל להתחיל, בפגישה מקרית
יד הגורל אולי דרך אקראית
היית אומר: "מזמן לא נפגשנו!"
והיינו מוצאים את שחיפשנו.
וכך היינו מבינים שלא השתננו כל כך
זה עוד אתה ואני והפחד הרך.
הדברים יכלו להראות אחרת,
-אל מה אני מדברת...
סתם בורחת למחשבות
אולי תקוות- תהיות ריקות.
ואתה הרי זוכר את
הפעם הראשונה
כשאמרת לי, מבוייש:
"אני אוהב אותך. ילדה."
בחיבוק החם רגש מתמלא עד כלות
ננעץ בשניינו כחרב פיפיות.
וזו יכלה להיות סצינה מושלמת,
בזווית מדוייקת, לקוחה מאיזה סרט...
ואני יכלתי לספר הכל בוודאי,
אם לא הייתי עוצמת את עיניי
אבל דבר אחד במדוייק
אני זוכרת-התרגשות בוערת.
ושם, תחת זוהר כוכבים מחרב,
אני זוכרת אותך...
מתאהב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.