|
5.11.06
קולות כמו הדים
רודפים אותי גם בשנתי
כי אין מנוס מפני הרעל
שמתפשט סביבי
אני מגואלת בדם זר
אך עם אותו כאב מוכר
מילה אחת שברה נשמה
עוד שהייתי צעירה
הייתי חשופה
ולא ידעתי איך בונים חומה
ואיך לרפא צלקות
וזה נחרט בתוך הראש
התחושה המבולבלת
שלא הבינה למה
ולא ידעה כיצד
להגן על עצמה
ילדות חשופה
יותר מדי תמימות נמחקת
זה לא משאיר מקום לחלום
עדיין זוכרת איך רציתי
איך רציתי לצעוק
אך המשכתי לשתוק
איך חלחלה בי האימה
אך נשארתי יציבה
ואיך רציתי להבין ולהפנים
כל עיוות וכל מילה
שלא נתנו לי מנוחה
נשארתי חשופה
וזה נחרט בתוך הנפש
מלווה אותי יד ביד
למה השקט שלי
משך ולא הרתיע
כל כך איחלתי לעזרה
ואין איש מגיע
אם רק היה לי עור נחש
היית משילה את כל הצלקות
ילדות חשופה
יותר מדי תמימות נמחקת
זה לא משאיר מקום לחלום |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.