לפני הגיוס...

במרחק במרחב ישנו ערפל
בהירות אטומה
ציפור המתעוררת לאור אפרפר
שלוותה עוינת בבוא הרעידה
אך גדולתה הוא בליבה החם
רוטט הלב בהתעלותו על הפחד
ויש שיעידו שבחולשתה היינו הכוח
לכאורה יש לה כנפיים להתרומם
להתקדם מכאן אל עבר מרחבים שקטים יותר
יפים יותר.
לכאורה יש לה קול, כלי לגשר בין עופות אחרים
ובכל זאת גופה נחלש
זה צובט את לבי לראותה כך
המרחבים כבר אינם חלל של חופש
ולשדות והפרדסים  הנראים מלמעלה
אין כבר דלק להגיע
וכשנאגור אותו זה יהיה מאוחר מדי לעוף
בעודי ממשיכה להתבונן בה
חומקת לי ממבטי
היכן היא?
או הנה סוף סוף מצאתי אותה
מקופלת בפינת רחוב
למה הפסיקה לעוף?
עכשיו בוקר והיא צריכה להתעופף
כמביעה נמרצות לקראת החמה
חרוצה היא ציפורינו
ואין כמותה עוד בעולם כולו
ולפעמים תביטו בה גם
תעריכו את קיומה
כי אינה מסוגלת לעוף עוד
כי אם בעיניה בלבד
רואה היא את העננים כעשן
את האדמה כאפר
כך שלאן שלא תפנה, תפגע
אז לפעמים תביטו בה קצת
בעיניה הלחות
אולי תגלו את מה שלא ראיתם קודם
אולי יתברר שהיא לא עוד נשמה מבין אלפי נשמות
ועליה לעוף עוד הרבה מרחקים הרבה מעופים
עליה להצמיח המון פרחים חדשים
שלא היו כאן קודם
רק תבטיחו לי שלא תשכחו
להביט אל עיניה.