בכל בוקר כשהיא מסתכלת במראה,
היא מזדעזעת.
מכוערת שכזאת היא עוד לא ראתה.
היא הולכת לבצפר כי אין ברירה,
רק שלא יסתכלו עליה,
ויראו עד כמה שהיא נראית נורא.
הבנים עומדים בחוץ,
מסתכלים שם מלמעלה,
ורואים ילדה מדהימה וביישנית.
הבנות עומדות ומדברות,
ומקנאות בילדה, עם הראש באדמה,
מרכלות ואומרות "אילו רק הייתי כמותה!"
וכשהיא חוזרת הביתה,
היא משתדלת שלא לבכות.
"למה אני כל כך מכוערת?! למה אני לא כמו כל הבנות?!"
והיא בקושי מדברת על עצמה,
כי היא שונאת כשאומרים לה שהיא טועה.
אז היא שונאת את עצמה!
הפתעה גדולה!
ובבקשה-
תפסיקו לחפש את הטוב שבה. |