שמיכת הטלאים שלך
מתנוססת ברוח.
הצוענים קרעו בה חורים
כדי שבלילה יהיה להם חם.

בובה של סמרטוטים
ניצבת בדמותך ומצווה
עלי להיבלע בבטן האדמה.
וקצת קשה לי לי כך לעזבך,
עם חצי שמיכה- חצי בובה.

בחיוך שלך נפרמו כל התפרים.
הצוענים קרעו גם בו חורים-
כדי להתחמם.
והשמחה שלך עכשיו מלאה טלאים
מתלאות הזמן שעבר בדרכך.

פעם לפני המון זמן,
כשאני עוד לא הייתי,
את חלמת על איש מוך ניבט מתוך בלון.
ועכשיו נשארת חצי שמיכה-חצי טלאים
ובלי חיוך.
(בעיניך נותר רק ברק השגעון)