אחרי הגשם האחרון בא היה לי לטייל קצת בשדות החול...
אבל קשה לטייל שהבוץ את רגליך מאט ושלולית גדולה ניצבת מול
עיניך!

הגשם לא היה כל כך חזק ולא גרם נזק לשום מקום... אבל הוא השאיר
אחריו אגם עמוק , מן שלולית גדולה ועמוקה שבתוכה כבר טבעו
כמה..

אני מסתכל ולא רוצה להאמין שהדבר הקרוב ביותר לליבי והמעניק
חיים השאיר את ה"מתנה" הזאת מול עיני ומחק את כל מה שהכרתי
בשדות החול!

ואני רוצה לבעוט ולצרוח עד השמים אבל כמו השלולית עיני מלאות
מים..
ובא לי לרוץ משם לספר לאחרים שאת שדות החול החליפה שלולית אבל
אני לא יכול...

גשם מותיר שלולית פה שלולית שם ובחלק כיף לקפוץ ולהשפריץ על כל
העובר ושב .... וילדים ירגישו כאילו הם מלכי הרחוב כי המים
החוליים בשלולית מפריעים לכולם אבל מה שאני רואה עכשיו הם מים
שחורים של שלולית מגעילה שאת שדות החול החליפה לפני דקה קלה
ואפילו חול במים אין!

ואני רוצה לבעוט ולצרוח עד השמים אבל כמו השלולית עיני מלאות
מים..
ובא לי לרוץ משם לספר לאחרים שאת שדות החול החליפה שלולית אבל
אני לא יכול...

ולקפוץ פנימה אני רוצה אבל במקום אני יורק לשלולית ועושה אותה
מגעילה עוד יותר .... עכשיו בשלולית צף גוש לבנבן ולא סימפטי
כלל שהפה שלי יצר ואני מצטער ורוצה אותו חזרה אבל אותו כבר
השלולית בלעה...

מיום ליום אני שוכח מהשלולית ושדות החול הולכים ונשכחים...
לפעמים נזכרים בהם עד כמה היה כיף לשחק בהם וכמה הם עשו טוב
אבל היום אין שם כלום... רק "מתנה" שהשאיר הגשם האחרון.


כל המאפיינים האלה מתקשרים אחד לשני : הכותב בשיר הזה {אני}
ניסה להמחיש משהו שהיה חשוב לו מאוד בילדותו{שדות החול לצורך
העניין} ואז בא מישהו או משהו או כמה משהויים{הגשם לענייננו}
ומחק את "שדות החול"{השלולית}.

כל אחד יכול לקשר את זה אל עצמו איך שהוא רוצה..... מה ניסיתי
להגיד פה? תנסו לחשוב בעצמכם!