מביט מבעד לממברנה העבה של המשקפיים -
הנה היא הולכת, עוזבת אותי
שוב.
לבדה.
דרך הקרום הדק והאטום של העדשה -
אני רואה איך אני נכשל שוב,
איך הכל מתמוטט.
ואני לא מאושר
ואני לא מדוכא
כי המשקפיים שלי לא ורודות.
והמשקפיים שלי לא שחורות.
המשקפיים שלי - אטומות.
וניסיתי אתמול לשים זוג עדשות מגע שקופות
אבל הרופאה אמרה לי להוריד אותם
כי העיניים שלי לא רגילות
אחרי שעתיים
שבהן ראיתי את העולם
בלי הגנה:
האושר היה עצום,
הכאב היה אדיר
ואחרי שעתיים הורדתי מהגולגולת שלי
את זוג העדשות
האלסטיות, השקופות, הקלות, הפוצעות
והדבקתי אל חוריי העיניים
את משקפיי הישנים;
הנה באה סטירת-הנפש:
עכשיו הכאב העמום שבלב דועך.
עכשיו הפעימה הדקה שבראש מתרחקת.
אפילו לא סדק,
אפילו לא תזוזה קטנה של הידיות,
מוות.
כ"ח בכסלו התשס"ז |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.