בין טיפות הזכרונות
בין אבנים ומורדות
הן נושרות להן
מתוך שמיים מלאי עננים
ושמש מוסתרת

מעל למטריה אחת גדולה
טיפטופים קטנים של גאולה
ילדים בפסיעה אחת חדה
מתוך שלולית קטנה מתיזים שמחה

ואויר עם ריח חמצמץ טרי
של אדמה שניזונה ואיתה גדל הפרי
ואדון מחייך אלי מתוך חלון עם תריס חצי סגור
ובין ידיו כוס תה חמה והטשטוש כל כך ברור

המגבים מצד אל צד במכונית האפורה
והארץ נקודות נקודות מתקלחת בחדווה
הן יורדות ביחד עם דמעה
של צער ושל גיל
ואני מציצה אליהן מתוך הכובע הגדול של המעיל

בין טיפות הזיכרונות
בין אבנים ומורדות
הן נושרות להן
מתוך שמים מלאי עננים
ושמש,
מוסתרת.