סאדאם חוסיין מת -
אך לא מעשיו הנלוזים!
לא אשכח לעולם את מלחמת המפרץ- 16.1.1991
בשעה 8.00 שמעתי את השדרן מודיע, על כך שהרגו את סאדאם חוסיין
בתלייה
אני בכיתי, מרוב שמחה, שהשתחררנו מעולו של רוצח נוסף,
שהיא עלינו מלחמת טילים והרס את המדינה שלנו, בניסיון להרוג את
כל היהודים,
ולהשתלט על הארץ היחידה שלנו.
לא אשכח את הויכוח שהיה: האם תהיה מלחמה או לא?
אמריקה נתנה אולטימטום לסאדאם חוסיין להפסיק את איומיו.
מושגים חדשים נולדו שעליהם לא ידענו.
מסכת גז- מגנה על העיניים והפנים מגינה מפני חומרים כימיים.
ופופאי - לא פופאי המלח - טיל ישראלי.
אבל ההינו בסרט אמיתי ששמו :הישרדות.
את המקום שבו שמו מרגמות נגד טילים ראיתי בתחנה בצומת חולון.ץ
ולמזלנו האמריקאים נלחמו במקומנו.
אתרעת אזעקה וסיסמא -" נחש צפע,"
בלילה הראשון, לא יכולתי להירדם וחיכיתי לאזעקה
ובאותו הרגע שהחלה, הערתי את כולם, והם צחקו לי בפנים, מתוך
שינה , חשבו שאני עובדת עליהם, ואז ללא אתרעה היו צופרים
חזקים, ופתאום נשברה הזכוכית בסלון.
שהיה מכיוון צפון. והרי נאמר:"מצפון תיפתח הרעה". ואז הבנתי
דבר נוסף , "הבית הוא
הגבול" והשמיים לא מגינים עלינו.
היינו בהלם ולא הבנו מה קרה, ומיד רצנו, לחדר האטום, ולבשנו
מהר את המסכות.
ברדיו הודיעו, שנפל טיל בתל-אביב, אני גרתי באזור, ולא הודיעו
שנפל גם כאן.
ונשארנו בחדר האטום עם המסכות המגעילות, עוד רבע שעה.
למחרת בבוקר, הבנו מהסיפורים של השכנים שהטיל נפל מוול הבית
שלנו,
היה לנו נס, נשארנו בחיים, ואף אחד לא נהרג. קל. אך נגרם לנו
נזק ברכוש.
חיינו השתנו , והפכו לדפוס אחר, של חיים תחת מסיכות גז.
מאותו רגע כל יום חיכינו בחיל ורעדה שיפול טיל,נוסף בשעה 7.00,
למזלנו לא נפלו יותר טילים באזורנו , כל פעם בעיר אחרת,
והערבים היו עולים על הגגות שמחים מאושר.
פעם הכנתי לי נס קפה, לפני שעה 7.00 ובדיוק החלה אזעקה, לגמתי
אותו במהירות,
ומיד נכנסתי לחדר האטום , ולבשתי את המסיכה בגועל.
ככה התנהלו חיינו במשך חודש שלם,
בעוד סאדאם חוסיין ממשיך להתעלל בנו, ולאמור בחיוך מזוייף -
"אני מנצח "!
ולעומתו, יצחק שמיר ז"ל, שאומר נגיב בזמן הנכון ובמקום הנכון.
כמובן ששום תגובה לא היתה.
זה נמשך עד ה-27.3.1991 שאז סאדאם חוסיין הודיע בלית ברירה:
"אני נכנע"
והיום בא לקיצו רוצח גדול סאדאם מת אך לא מעשיו !
אני כתבתי יומן ורציתי לפרסם זאת בעוד שבועיים אבל בגלל מותו
הקדמתי את המועד! |
