בכל הדרכים בהם אדם הולך אל עצמו
הוא מכתת רגליו באפילה
הנה אנחנו - המומים,
ההיסטוריה פוערת את פיה תחתינו כמו דגמפלצת
לנו יש, לעומתה, הפעלות, והרקדות, אפילו ילדים יש לנו
להוריש להם  - איש ואישה, ככל אשר ידם משגת להוריש:

הלילה עוצם את עיניו על מה שלא נעשה עוד, ושמש היום,
היא שורפת את אשר לא נדע עוד, לעולם.

בואו ואפזם על אוזנכם ה
ערלה או קשובה, כל אחד ואחת כפי מידתם,  
שיר על ילדים

בכל הדרכים אשר אדם בא אל עצמו
דבש ניגר, והבטחות, את זוכרת, אתה זוכר,
היית אדם חדש
ריגושים נפרקים כמו מטענים חשמליים על לוח חלק ורך
ידעת, כמו ידיים נכונות, להיסגר סביב אושר,
שהאוויר הזה לא סתם, בהרים, שהתכלת הזאת לא לשווא,
בעיניים עצומות, שהים זה לא ככה, לשניכם, מלחסס - -

שום דבר לא הולך לאיבוד
בעולם הזה
המחוות של מחסן המחוות, הדמעות אל עוקב הדמעות,
החיוכים אל מחברי הנפש, השירה בכל מקום,
אקדחו של המזניק איננו עוצר מאיתותיו
אתה לא חייב לקפוץ אבל אתה רוצה
לאן אתה רץ,
לאן את רצה,
אל הזהב השחור של הסדום והעמורה
או אל בריכות הטורקיז של הטוהר

בא ונמשך ונכרך על צוארך
שיר על ילדים,
הדמעות אל עוקב הדמעות, המחוות אל מחסן המחוות,
ומביט - מאופק ועד ים -

זה לא סתם, שהאדם חדש, אני אומר לכם,
זה לא סתם