לא ידעתי למחות את הדמעה המתדרדרת
אשר חשפה את רגשותיי אל מול זרים
שהביטו בי ברחמנות, אבל לא רצו לשמוע,
העדיפו להמשיך בחיים.
לו רק עצרו לרגע
וחיבקו אותי ללא תנאי
הייתי שואבת תקווה
הייתי מוחה את הדמעה מפניי.
לו רק התעניינו בשלומי
לו רק קרצו לעברי והעלו את חיוכי
שהיה משכיח ממני שנייה של עצבות,
העולם היה נראה אחרת, העולם הזה שהוא גם שלי
לו רק הייתי רואה אדם בוכה
ולו הייתי מעזה לחבק אותו ולחייך אליו ולקרוץ
הייתי יודעת שהצלחתי בשליחות
שהעלתי את חיוכו של האדם והשכחתי לרגע את העצבות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.