תכניסי אותי פנימה,
האף שלי קפא.
צאי מהאדישות שלך,
אישה!

כמה זמן תענישי אותי?
ובמה חטאתי?
כל מה שאמרתי,
לא שיקרתי.

הלכתי כי הייתי חייב,
את יודעת שזה היה הכרחי.
ותפסיקי עם הפרצוף העצוב,
והמבט הרציני.

עכשיו תכניסי אותי פנימה,
בואי נדבר.
מה יעזור לך אם אעמוד פה,
ואתקרר?

הבנתי, טוב הבנתי, את כועסת,
יכול להיות שאת צודקת.
אבל אי אפשר לדבר על זה בפנים,
היכן שחם ונעים?

את יודעת מה? תישארי שם.
זה בסדר, רק תזרקי לי איזה סוודר.
ובחייך איזה כוס קפה ,
תראי את האדים שיוצאים לי מהפה!

הגשם מתחיל שוב,
דומה לדמעות שאת שופכת עלי.
את יודעת מה? זה מגיע לי,
אשאר פה ואקפא עד שד עצמותיי.

25.12.2006