היו ימים קרים
ובחוץ הייתה שמש
אנשים היו ריקים
ובחוץ זריחה
פנים קפואות
והמים של האחרים זרמו

הבוקר טרח להופיע
יום יום
העשן ברחובות הסתיר
את האור
פניי במראה היו כה שונות
ילדה - אישה
זרה

ואהבתי אחד
ואהבתי שני
והשמש זרחה וכבתה
פנים מוכרות  הופכות לזרות
והזריחה מופיעה
וכבתה

צהריים אחד, ילדתי ילדה
לאיש זר, לא מוכר
ואהבתי אותה
והייתי לבד
והשמש זרחה וזרחה

ובוקר אחד , האיש נעלם
ובהיתי שוב במראה
פנים שונות , עיניים כבויות
לפני מלחמה קשה

חלומות נאלמו , המים עמדו
הכפור שלט בעולם
ובחוץ אנשים חיים
בבתיהם , אורות דולקים
משפחות משפחות
ידיהם אוחזות
ואני - מהצד , בודדה

חלומות לא היו
וימים לא שקטו
סערות ורוח קרה

והאור היחיד,
עיניה הקטנות
עששית של אור
בקרה..

וחלמתי שוב בזכותה
ונולדתי מחדש בצילה
והכוח נוצר לאיטו
בזמני מלחמה.

וערב אחד
פגשתי אדם
מוזר
קטן, כמו מלאך
עיניים יפות , עיניים בוהקות
משדרות חלומות חדשים.

נרתעתי. דחיתי .
והמלאך זרח עם השמש
נתן לי חלום
התבלבלתי

הוא נתן לי טבעת
הוא אמר שאוהב
עיניים ירוקות
אוהבות
והשמש זרחה
והבטתי במראה

ניבטת שם דמות חדשה - ישנה
מוכרת, אוהבת , עיניה זורחות
וחם כעת בליבה.
נרדמת לצד המלאך הקטן
ישנה כמעט רגועה
אוהבת כל כך
חולמת כל כך
והוא נתן מתנה.

וצהריים אחד
ילדתי ילדה
חדשה ויפה וקטנה
והיא שלי ושל המלאך
מתנה אהובה ויקרה.

מלאך שלי,
תמיד תזכור כמה אהבה הכנסת לחיי
כמה אור החזרת לי
וכמה שאתה מיוחד.
אני אוהבת אותך
ותמיד איתך
מאמינה בך בכל הלב.
ושמחה שעוד משבר עבר
כי אתה מלאך של הלב