געגועי גלים נשטפים אל החוף
מוחקים משם את דמותך
שציירתי עליו עם מקל ודמעות
ורגש שאיננו דועך

חושך בחוץ וכבוי מבפנים
השקט שלנו צועק
עם ריח של גשם וצחוק ילדים
ופחד אחד משתק

מתגעגע
לאנשים שלא הכרתי
אני בורח
למקומות שלא זכרתי
ואת נעלמת
תני לי לנשום אותך שוב

כל חלקייך הפכו לשלם
פחדייך נותרו מכוסים
הייתי רוצה להביט מהצד
על עצמי מתנפץ לרסיסים

ואותו הכאב הוא כבר חלק ממני
אינני אני בלעדיו
וכמו דף שמצהיב מתוך ספר ישן
הוא עמום ומובן מאליו

מתגעגע...

אמרת כבר הכל מבלי לדבר
וידעת בדיוק מה לומר
בלילה אחד של ירח חצוי
הכל התפורר ונשבר