יוצא מתוך השלד עוזב את הגוף
עם אד מפי או מעשב בור
עוזב את הכל.
מחשבות לו רוצות היו
יכולות היו על אצבעותיי לספור את עצמן.
כלפי מעלה עם צמיחת העצים הולך,
אל עומק מהכובד.
מאחר ואין עבורי דרכים למרחקים
אולם קשות הן.
למרחקים נושאת אותי הרוח, לעתים
בגין צורכי האדמה יחזיר אותי "הדרום".
מבין את כל השפות ורגשות,
אל כיוון העולם קורא בשמו,
לכוכבים ליפול אל הארץ
מלמד,
להשתיק את הים בשתיקת האדם.
גבעה רמה משדך עם עמק,
כוכב משלג עם כוכב אסטרונומי,
צעד עכשווי עם עקבה נעלמת,
מחשבה של אושר עם שכחה עליו.
היכן שנמצא מצליח בבטחה,
על מצעי להתחלק עם עצמי.
בצורה מוגדלת רואה בברור
גוף על הארץ, אך משעת
נפשי ברקיע.
איך שלא יהיה לא אסתיר פחד,
לאשר תראה מחשבתי או שאיפתי.
הלב מתנגש בקיר מואר בסיבוב
כאילו ידע, שאני כבר מאחוריו..
16.12.06
|
