מביטים עלי,
אזי כנראה שיש לי פנים.
מכל הפנים המוכרות לי
הכי פחות זוכר את שלי.
לעתים ידיי קיימות לגמרי לחוד.
האם לא צריך לשייכם אלי?
היכן גבולותיי?
בוגר הרי הנני
בנשמתי או חצי מחיי.
תמיד הרי מושג בי
מלא או שלא מלא,
אבל קיים.
נושא את עצמי
כדבר השייך, אל
המקום הפרטי שלי.
כאשר אאבד אותו,
סימן שאין אותי.
אין אותי,
לכן איני מתלבט.
16.12.06
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.