רוחות השינויים מנשבות כעת,
חורף בנפש, גשם על הגוף,
ואתה צוחק.
במעיל צמר ארוך
ובלורית מתנפנפת, חולף
על פני מבטים מזוגגים.

תמה על היופי, תמה על החום,
מפרש נגד המנסח, מסרב להיות מוחמא,
מתבונן בה ארוכות.
כפתור נפתח מעשה פלאים,
אתה סוכר בעדינות כל נסיון עוועים,
ואתה צוחק.

משחק מחוכם, שכבר הפסקת לשחק,
אתה מעביר הלאה, מפליא בכשרון
אומר "לא להתייאש".
מנגינות שאספת לרגעים הקשים,
מתנגנים לי בלילה מלא סיוטים,
עושים לי טוב כשאפשר.


מי סימן אותך ?
אהובה דחויה ? הורים מגוננים ?
מר השנים העוברות ?
ואולי לא היו הדברים מעולם ?
לא השכמת ודיברנו בלילה,
על סיפו של שחר מתעורר גם ?

אהבת בשר ודם -
אחד ועוד אחד, אחד נהיה,
אהבת דוד ליונתן -
"נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים",
אהבה אפלטונית, סוקרטס לתלמידיו -
אהוב את הידע, אהוב את  האהבה
ואתה צוחק.

והעיניים הן ראי אל הנפש,
והצחוק הוא ראי אל הלב,
והמילים הן ראי אל השקר.
ומילים הן לא צחוק
והצחוק לא תמיד בבת העין
והעין לא תמיד רואה אל הנפש,
אבל אתה עוד תמשיך לצחוק
ואני איתך תמיד.

נכתב והוקדש לי.א. ליום ההולדת.