כמה שזה נשמע מופרח וכמה שזה נשמע עצוב או מרגיז אני תקוע מחוץ
לבית בלי שום אמצעי חימום ... אני עייף וקר.

לא קר מבחינת הקור ... כאילו גם זה אבל משהו מבפנים עושה לי
קר.. זאת לא הרוח, או העטלפים ושאר חיות הלילה , זה לא הדשא
הלח שמתיז טל.... זה משהו אחר , משהו קר.

אני חושב שזה אולי המצפון שלי שאומר לי שלא הייתי בסדר ..
שהייתי צריך להשאיר מפתחות מתחת לשטיחון הכלבי והשטוח שתמיד
מחכה לי בכניסה לבית ... או אולי זה הלב שלי שפועם בלי הפסקה
כי אני קצת היסטרי... משהו בפנים עושה לי רע , עושה לי קפוא ,
עושה לי קר.

והעייפות... היא נובעת מחוסר שינה.... שום דבר בפנים לא אומר
לי שאני עייף את זה אני יכול להרגיש בעצמי ... תודה!

רק הקור הנורא הזה שבא מבפנים ומבחוץ ומונע ממני לנסות איך
שהוא לטפס דרך פירצה בגדר שעברתי מזמן ולברוח רחוק רחוק מכאן ,
למקום בו הקור לא מכה בך כמו ברק ובשניה יכול לגמור אותך...
אבל אין מקום כזה אז מול הדלת אני נשאר.

והעייפות... היא נובעת מחוסר שינה.... שום דבר בפנים לא אומר
לי שאני עייף את זה אני יכול להרגיש בעצמי ... תודה!

וכמה שזה מרגיז או מוזר או מופרח ... כל הרחוב מחוץ לבית
תקוע... והקור מגיע ממני אליהם ומהם אליי.... הקור הזה שבא
מבחוץ ולא בגלל הרוח כי אם בגלל הרחוב המלא ברדופי קיפאון.

והנה מצליח אני לפתוח את הדלת! ובתוך הבית יכול אני להסתגר
מפני הקור הנורא שבא מבחוץ והחימום עוטף אותי כמו מתנה חדשה...
אבל משהו עדיין מציק ועייפות זה לא זה... זה סוג של קור כזה.

והעייפות... היא נובעת מחוסר שינה.... שום דבר בפנים לא אומר
לי שאני עייף את זה אני יכול להרגיש בעצמי ... תודה!

ושוב הקור אותי תוקף... כמ שמיכות שלא עשים על עצמי אני עדיין
ארגיש אותו... חודר מעבר לעור ... לעייפות וקרירות הייתי קורה
דאגות פעם... אבל את אלה התבעתי.... אז נשארו מהן רק
זיכרונות....
דאגות.