New Stage - Go To Main Page


מצאתי את עצמי נרדף ע"י אחותי, כשבידי מפתחות של האוטו של אבא,
סרגל, פטיש, חשבונית של תדלוק אחרון, וקלטת טייפ של בועז
שרעבי.
הכל התחיל כשהכנתי שיעורים בגאומטריה. ישבתי בסלון מול
הטלוויזיה, מנסה לשרטט משולש כמו שצריך. אף פעם לא יוצא לי
ישר. איפה הסרגל לעזאזל ?   שאלתי אותה אם היא ראתה את הסרגל
שלי. אז היא, הייתה חייבת להתחכם השרמוטה, שאלה אותי אם ראיתי
את המקדחה של אבא. הייתי כל כך עצבני עליה, שאפילו זהבי העצבני
היה לידי פודל דרום אמריקאי ...
זרקתי עליה את הדבר הכי קרוב שהיה לידי - מרקר בצבע צהוב זוהר.
אבל היא התכופפה והוא פגע בחתול הסיאמי שלנו שישן באותו רגע
בפינה האהובה עליו. הוא קפץ בבעתה, והלך לפינה השנייה שפחות
אהובה עליו. ואז אחותי אמרה: "אני באמת צריכה את המקדחה של
אבא. אני צריכה לתלות תמונה שקיבלתי ביום-הולדת האחרון" (שאגב
היה בדיוק לפני 364 ימים). היא הייתה חייבת לתלות את התמונה כי
היא קבלה אותה ביום-הולדת האחרון מאיזו ידידה שלה שלא ראתה כבר
שנה, אבל אותה ידידה מגיעה אליה בעוד יממה, כי אחותי מחר חוגגת
יומולדת 21, והיא לא רוצה שהידידה הרחוקה הזו שלה תחשוב שאת
המתנה שלה היא החזיקה שנה בבוידעם. בקיצור, לא ידעתי איפה
המקדחה, ועדיין חשבתי שהיא מסתלבטת עלי, אז קמתי לכיוון חדר
העבודה של אבא והבאתי משם פטיש.  "קחי פטיש במקום", צעקתי לה,
אבל היא לא צחקה. היא באה לכיווני ולקחה ממני את הפטיש. באמת
הייתי מופתע באותו רגע, כי לא חשבתי אז שהיא צריכה לתלות
תמונה. הדבר שעצבן אותי הוא שקמתי מהשיעורים שלי כדי "כאילו"
לעזור לאחותי, ובסוף יצא שבאמת עזרתי לה. קמתי בעצבים והלכתי
הפעם לחדר שלה. סחבתי מהטייפ שלה את הקלטת של בועז שרעבי
וחזרתי אליה מנופף מולה עם הקלטת. "אוקיי, אם את לא מביאה לי
את הסרגל שלי, הלכה הקלטת ..."  איימתי עליה. היא פתחה זוג
עיניים ופה עוד יותר גדול. "תביא את זה, יא חרא קטן" היא סיננה
לעברי. הנדתי ראשי לשלילה וחייכתי בסיפוק.  היא יצאה מהחדר, מן
הסתם להביא משהו אחר, וחזרה עם ...  חשבונית של התדלוק האחרון.
וואו !  איך שאני התחרפנתי באותו הרגע !!!!  
"אוקיי", היא אמרה, "אם אתה לא מחזיר את הקלטת, אני מראה לאבא
את החשבונית והוא ידע שלקחת את האוטו בשבת. הוא יהרוג אותך".
אז ככה. לא היה לי רשיון, אבל נהגתי. ובסופשבוע האחרון נסענו
אני והחברה שלי לאילת עם ... האוטו של אבא שלי ובלי רשיון.
בקיצור, חשבתי שאבא לא יגלה אם אחותי תשמור את העניין בסוד,
העניין הוא שמחר אבא ואמא אמורים לחזור מחו"ל ואיך שהם ינחתו
בארץ, אחותי ישר תפתח את הפה הגדול שלה. היא לא כזו בד"כ, אבל
בגלל הסיטואציה, ובגלל שהגורל של בועז שרעבי ושל אחותי נמצאים
בידיים הקטנות שלי עכשיו, אז היא פשוט איימה לספר, ועוד יש לה
הוכחה למזדיינת: חשבונית תדלוק. בלי לחשוב פעמיים הצעתי חילופי
שבויים: הקלטת תמורת החשבונית. היא הגישה לי את החשבונית
ראשונה אז פשוט סחבתי לה אותה מהיד, בלי לתת לה את הקלטת. היא,
בתגובה, השליכה עלי את הפטיש. אבל, חמקמק אנוכי ...  תפסתי את
הפטיש עוד לפני שנפל על הרצפה ועשה סדק במרצפת החרסינה שלנו,
והיא התעצבנה מזה עוד יותר !
מצאתי את עצמי נרדף ע"י אחותי בבית כשאני אוחז בפטיש, חשבונית
תדלוק וקלטת של בועז שרעבי.
בדרך לדלת היציאה (כן, התכוונתי לברוח לרחוב), ראיתי על השולחן
ב'הול' את המפתחתות של האוטו ולידם ... את הסרגל שלי !!!!!!!
תפסתי איכשהו גם את 2 הפריטים האלה והתחלתי בריצה מטורפת לעבר
האוטו.
מצאתי את עצמי נרדף ע"י אחותי, כשבידי מפתחות של האוטו, סרגל,
פטיש, חשבונית של תדלוק אחרון וקלטת של בועז שרעבי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 1/12/01 5:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רם חן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה