רועי זינתי / אופי הכתיבה |
או סם הרגעה לחולה מעורער;
כמו יד הזהב, כמו חרב פיפיות,
כך לי הכתיבה יכולה להיות.
רגוע, שליו, נקי, מטוהר;
אדיש, לא רגיש, קר, מנוכר.
קללת הכתיבה, בירכת המילים,
הלוואי שאכן חלומות מתגשמים.
אך מה לבקש אם ניתנה הזדמנות?
על מה לוותר, איך להיות,
והאם בכלל עליי להשתנות?
מגיעים רגעים בחייו של אדם,
הבם במראה עליו עכשיו להסתכל.
האם באמת הוא מוכן להודות?
האם זה האדם שרצה להיות?
אם האדם הזה גרם לדבר שכזה להיות?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|