בכל ניצן צחור ניבט אלי צחוקך,
מבט שובה של ילד, קורא לי בשמך.
אליך, אליך נפשי זועקת,
בך חושקת לחבוק,
לחוש את המגע החם, מגע של בית.

ובכל ערב, עת נפשי למנוחה, נושאת בחובי אמת אחת,
משאלת לב קורנת, אוהבת, אליך, אליך קורנת.

שהמלאכים יחבקו את חלומותיך וזרי ורדים יהיו לך כנפיים
והכינורות המצייצים ילטפו את פניך השלוות
ואני אהיה שם לנשום את הניחוח, חמצן של אהבה. אותך.
ושידיים ארוכות יסמנו את דרכך, על השטיח שנפרש זה רגע, לכבודך
ובקצה של האולם, שקטה ונרגשת,
תשב ילדה עם דף נייר,
פרפר ופרח תצייר, בכוח מחשבתה,
ובהינד עפעף תושיט ידך אל לב ליבה של נשמתך.

בכל ענן שמרחף, תולה את תקוותיי,
שיום אחד יגיע להגשים את משאלתי,
כי ביום ההוא תדע את מה שלא הבנת לעולם,
לב ליבה של נשמתך היא אבן סגולתך,
המאיר במחשכים- אהבתך.

ומאותו יום יפתחו שערי שמיים ואופקד על המשמר
שהמלאכים יחבקו את חלומותיך וזרי ורדים יהיו לך כנפיים
והכינורות המצייצים ילטפו את פניך השלוות
ואני אהיה שם לנשום את הניחוח, חמצן של אהבה. אותך.


למלך המלאכים, MJ שלי.

16.12.2006