רעות פלי"ר / שיר של סתם |
פותחת, סוגרת, מחפשת בתוך המון דלתות,
אני רואה אותו מרחוק,
את הצל שלו, מתרחק ונעלם.
ואני אחריו, רצה, מועדת
והוא בשלו, נעלם.
אני צועקת:"היי, אתה!".
הוא אפילו לא מסב פניו.
אני בוכה:"היי, אתה".
לו אפילו לא איכפת.
אני יושבת על המדרכה,
ראשי בין ידיי
ואני אבודה.
הוא ניגש, יושב לידי,
מכניס את ראשו בין ידיי,
ומכשכש בזנבו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|