אף את שירי הערש אותם זימרת,
וקולך המהדהד בתוך לבי.
ידך את מיטתי מנענעת:
רואה ולא רואה אינך איתי.
לכאורה הכל נראה בסדר,
בקרוב שנה לי חמישים.
גדלו הילדים והם בלי נדר:
הולכים לראות את סבא בן תשעים.
חולפות שנים עובר הזמן
דבר לא מתחדש,
וכך אראה הכל מכאן-
כי חי המת ומת החי זהו מה שיש.
הוי אמא היקרה בארמון השיש:
למה כל צעיר תמיד, ידמה לתיש?
סונטה
לאימי
16.5.95
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.