|
שם במצולות מתחת לאוקינוס של מודע ושל זמן
היכן שהיומיום מעולם לא האיר
משם שולח את אותותיו
כבועות אויר העולות לפני הביצה הטובענית
מזכיר לי שזה נושם שזה בועט
בשיגרה רדודה שבה בחרתי כדי להתעלם
אני מדדה בחוסר אונים היאה לנטרף
ונראה כאילו אני לא יודע שזה הולך לקרות
כאילו משום מקום
הולמים בי לפתע זכרונות מחרידים שדחיתי
מנסה לפתוח מלתעות כאב שננעלו ולברוח
גוף מתכלה, מתרקב ונשמה זועקת שמנסה להמלט
קרבות יאוש למען האהבה
למען החיים
המתחוללים בראשי
מאיימים לשחרר גרורות עצב
שאותם כלאתי
שלא יתפשטו בנפשי
מגרד את עורי עד דם
מענה את נשמתי עד דמעה
ונרדם |
|
|
השאלה הבאה
לדיון
מי ברכב מי
ברגל?
זה ששואל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.