עדי מולדן / אנה ואני |
יושבות במסבאה שבסמטת
הנעורים.
היא מספרת לי אודות אהבותיה,
תשוקותיה וכל מה
שפסק עמה
בתחנת הרכבת הישנה.
ואני מספרת לה
שורות- שורות
של מילים גדולות
שהייתי רוצה בעצמי לחוות
אך נפשי המגמגמת מעדה
בטרם הספקתי לנסות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|