הלכתי לאיבוד עם השקיעה סתם שקעתי במדרכה ואני זוכרת ששרתי כמה
שירים עם הזבובים כי חשבתי שהם באו לנחם אותי, אבל בעצם פשוט
היה להם משעמם וגם להם אין בית, ואיפה באמת להיות.
ונמאס להם לעוף, הכנפיים כואבות.
אני באתי לכאן בגלל שהבוקר שאלתי אותה מה זה להיות מיוחדת, כי
ההוא כל הזמן אומר לי את המילה הזאת ואני לא ממש מבינה למה הוא
מתכוון.
אבל כשהוא אומר את זה לרגע אחד משהו ניצת בו והעיניים שלו
מפסיקות להיות שחורות כל כך ויוצא לו משהו כמו חצי חיוך,
אז רציתי להבין,שגם העיניים שלי ינצנצו.
היא אמרה לי לעזוב אותה, שהיא כבר עייפה מהכל ונמאס לה מהשאלות
המטומטמות שלי ומהחיים האלה, ואם עוד פעם
אני אשאל אותה שאלה מטומטמת ממאגר השאלות המטומטמות שלי היא
תעיף לי כזאת סטירה שיכאב לי נורא בלחי.

אבל כשהיא אמרה את זה היא טעתה, כי כאב לי נורא הלב.

אז אחר כך יצאתי מהדלת וראיתי איך היא מתיישבת על הכסא שבאותו
הרגע לא התנדנד, סתם צלע..וחופנת את הדמעות
שלה בכפות הידיים. אני יצאתי והלכתי על המדרכה הזאת כל כך הרבה
עד שנרדמתי, וחלמתי שאני זבוב,ושאני מיוחדת
-למרות שאני לא יודעת מה זה-
שאני יכולה לעוף, ושאנשים לא יבחינו בי.
בדיוק כמו עכשיו.