New Stage - Go To Main Page

טל בירמן
/
סגירת המרתף

הייתי שמן בתחילת דרכי והתאמתי מצוין לכורסת הטלוויזיה הכתומה
שירשתי.
עבדתי בפירוק והרכבה של כיסאות ים, בבוקר הייתי מפזר את
הכיסאות על החול ופותח את השמשיות, ובערב עורם אותם למגדלים
בני עשר קומות ועובר עליהם במטלית לחה. בין לבין הייתי קונה
אוכל בסופר, יושב בכורסא ומתבונן בבחורות מקצועיות עד שהייתי
צריך לכבות את המכשיר.
סיימתי לנקות את העיתונים מהשירותים כשהשמאית מחברת הביטוח
צלצלה
להודיע שהיא תאחר בשעה.
התיישבתי במעלה המרתף עם יעה ומטאטא והתבוננתי בכפיסי הנייר
השחורות של אלפי הספרים המקוטלגים של סבא שהתעופפו להם בשלווה
לרוחו של מאוורר ענק שניסה לסלק את הריח המחניק מהחדר במעלה
המדרגות עד לחלון שבקצה הגרם.
המתמטיקה נשרפה, הרומנים הקלים, התרגילים במדיטציה, ספרי האוכל
של אשתו הראשונה, ביוגרפיות של אומנים שהוא שנא, צלילי התווים
מהחוברות המכוערות, מחברות השירה שאהב לצטט מהם בשגיאות הבעה,
שרטוטים טכניים של מוצרי חשמל, ספרי הדרכה לביצועים מיניים
משובחים, פילוסופיה ושותפיה, ספריי ילדים ברומנית, ספרים
שאנשים אחרים השליכו לפח, אלבומי תמונות של מלחמות, גיבורי על
מצוירים ואוסף קטן של ספריי ברייל עבריים.
משונה שלא זכרתי את הזקן קורא. הוא תמיד היה קבור תחת ערמות על
ערמות של ספרים, אבל ספר בודד לא ראיתי אותו מחזיק, הוא אהב
כמויות.
פעמיים בשנה לפני החגים עזרתי לאמא לנקות את האבק המצטבר בגג
של הספרים בין הכריכות, ושנינו היינו מתעטשים כשסבא היה גוער
בנו מוסתר בפינת המרתף. הוא גם היה הראשון שמצא את אמא על
הרצפה בין המדפים.
סבא לא ירד יותר למרתף ואחרי השבעה ניקיתי את כתמי הדם, זרקתי
את הפסולת של הציוד הרפואי ונעלתי את הדלת. כמה חודשיים אחרי
זה סבא יצא לים ונפלט במקום אחר.
פעמון הדלת צלצל וניגשתי לפתוח.
"מה שלומך", אמרה.
"מצוין".
רזית"! אמרתי."
"אתה חושב, אוי תודה, תודה רבה".        
היא נכנסה וליטפה את ראשה. "זאת הייתה טעות לקצץ את השיער
בקיץ, אני חושבת שנשרפתי קצת מהשמש", צחקה.
ניגשתי להכין קפה והיא התיישבה ליד הדלפק והתחילה להוציא
חוברות מסמכים מתיק היד שלה.
"במה אתה עוסק, פעם קודמת היה קצת קשה לדבר אתך".
"אני קבלן. אפשר להגיד שאני קבלן", הורדתי את הקפה ומזגתי
לכוסות, "אבל יש לי הרבה זמן פנוי".
"לי בלי סוכר בבקשה", אתה באמת חושב שרזיתי?
"כן, גם לי לא יזיק להוריד קצת, את צריכה לראות עוד פעם את
המרתף?"
"לא חברת הביטוח הגיעה להחלטה, אבל אני צריכה שירותים".
"זה פה מאחורי הקיר, אני חושב ששרופה שם הנורה אבל יש חלון".
היא קמה מהכיסא וניקתה את פירורי העוגייה שאתה שיחקה בידה
מהחצאית הארוכה. לקחתי את כוסות הקפה וירדתי למרתף.  
אמא רצתה שאהיה רקדן. שלוש פעמים בשבוע דיברה לי תנועות ריקוד
בין ערימות הספרים. היא התגלגלה סביבי כשתרגלתי מתיחות על בר
ספרים שערמתי, שמה מוסיקה וכיוונה את תנועותיי תוך כדי מחיאות
כפיים מדודות.
לא אהבתי לרקוד, אבל אלו היו שעות הקסם שלה בפגישות אחרי
הצהריים שלנו. בסיום כל אימון הייתי מעלה אותה חזרה בגרם
המדרגות המפותל.
"עוד לא ניקית כאן", אמרה השמאית כשהתיישבה לידי. "חברת הביטוח
דחתה את התביעה שלך והפיצוי יהיה קטן ממה שתכננת. כשמכבי אש לא
שוללים הצתה זאת התוצאה. אני מצטערת, אבל אני צריכה שתחתום לי
על סגירת התיק".חתמתי על המסמכים והיא קמה והלכה. כתבתי שלט
מכירה גדול ותקעתי אותו בקצה הגינה. התלבשתי לעבודה, עוד שבוע
מסתיימת עונת הרחצה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/3/07 9:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל בירמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה